1.
טוב, הזמן והמלים קפאו כאן בבלוג בשבועות האחרונים, ואני מרגיש שאני חייב הסבר.
הגרון ממשיך להטריד, ואני משתדל לתת לו לנוח כרגע. מאז תקופת המחנות והטיולים בתנועת הנוער הוכיחו מיתרי הקול שלי עמידות מופלאה לשירה קולנית וממושכת, והנה, דווקא כשאני מתחיל להשתמש בהם לצורך דברים משמעותיים יותר משירת “כי קולך ערב כקרקור עורב” הם מתחילים לעשות בעיות. לך תבין. 

מול ההתחכמויות האלה של הגרון עומד תהליך חדש ומרגש מאוד מבחינתי של תחילת עבודה עם הרכב. אחרי חודשים ארוכים של ניסיונות למצוא את הנגנים הנכונים, אני שמח לספר שכל העמדות אויישו להפליא והתחלנו החודש בחזרות. התלבטתי אם להתחיל לכתוב כאן בבלוג על כל תהליך העבודה על האלבום וההופעה, אבל הכף נטתה לכיוון התמקדות בלעדית במוסיקה, והוצאת הבלוג לחופשה.

2.
את הפוסט בנושא שיווק מוסיקה עצמאי שהבטחתי כאן התחלתי לכתוב לא מעט פעמים, אבל לא הצלחתי להגיע למשהו שבאמת הייתי מרוצה ממנו, ותכלס - גם לא ממש נהניתי מהכתיבה על הנושא.
אולי זה נאיבי מצידי, אבל הרגשתי שזה “מלכלך” את הכתיבה על ההופעות בשאר הפוסטים בבלוג.

3.
לפני שאני מסיים - אני מצרף כאן לינק לכתבה מעניינת שמצאתי בנושא הופעות הרחוב. ה”וושינגטון פוסט” עשה “ניסוי חברתי” ולקח את אחד מגדולי הכנרים בימינו להופיע בתחנה של רכבת תחתית. הכתבה קצת ארוכה, אבל אפשר למצוא בה כמה תובנות מעניינות על הדרך שבה נתפסת נגינה ברחוב, ועל היכולת של אנשים לזהות איכות.

4.
אחרי כמה שנים לא מבריקות, הייתה השנה החולפת שנה טובה. גם במישור האישי, וגם מבחינת המוסיקה שלי. אני מקווה מאוד שהמגמה הזו תמשך גם השנה. אין לי ספק שאחזור להופיע ברחובות, ושעוד אכתוב כאן לא מעט, אבל כרגע אני לוקח הפסקה ועובר להתרכז בעבודה על האלבום ובהשבת מיתרי הקול שלי לתפקוד מלא.
אני מודה לכל מי שעבר כאן בבלוג בחודשים האחרונים, ולכל האנשים שפגשתי בהופעות הרחוב.

שנה טובה

רני

הדף שלי בקפה
מייספייס - רני שחר
דף אמן בפייסבוק
rani.shachar@gmail.com

1.
וידוי קטן - אחרי שפתחתי את הבלוג גיליתי שאפשר להוסיף לו מודול של סטטיסטיקות שמאפשר לקבל נתונים שונים על תנועת המבקרים בדפי הבלוג, ומפה לשם - קצת התמכרתי.
כך אני יכול לספר שבחודש הראשון לחיי הבלוג ביקרו בו למעלה מ-600 איש, רובם מישראל כמובן, אבל בכללם גם מבקרים מארה”ב, בריטניה, אוסטרליה, גרמניה, נורווגיה, הולנד ואיטליה. עוד אני יכול לספר שההורים שלי נכנסו 8 פעמים לבלוג, ושהלינק בעונג של גיאחה הביא לבלוג יותר מבקרים מכל אתר אחר.
אבל אחד הפיצ’רים שאני יותר מחבב בגן העדן הסטטיסטי של “חנוני-כל-העולם-התאגדו”, הוא הפירוט של מילות החיפוש דרכן הגיעו חלק מהגולשים לבלוג. לצד החיפושים הצפויים כמו - “הבלוג של רני שחר”, “רני שחר בלוג”, “הופעות רחוב ירושלים”, נתגלו כמה צפויים פחות כגון “ציונים יולי 2009 “, “דף אומן בפייסבוק לדוגמא”, והמנצח - “גירוי טורדני בגרון”. נפלאות דרכי הגוגל.

2.
ואם כבר ב”גירוי טורדני בגרון” עסקינן - גם השבוע לא מתוכננות כרגע הופעות לצערי. רופא האא”ג שלח אותי לאכול במשך שבועיים קר ורך, נתן כמה כדורים ואסר עלי לאמץ את הגרון. סיבוב הופעות הרחוב ייאלץ להמתין קצת, לצערי.

3.
את הזמן שהתפנה לי כתוצאה מחוסר היכולת הזמני להופיע, אנצל כדי לכתוב כמה מילים על הצד הנוסף של ההתעסקות במוסיקה – הצד העסקי/שיווקי. בחודשים האחרונים אני מוצא את עצמי מתעסק בצד הזה לא פחות מאשר במוסיקה עצמה, ומעניין אותי לנסות לסכם כאן כמה מהתובנות שכבר עלו לי, ואולי לעורר כאן דיון ולקבל תובנות חדשות ונוספות. אני יוצא עכשיו לקנות גרבר – שיהיה מה לאכול בסוף השבוע. אחר כך אתחיל לכתוב את הפוסט הבא.

שבת שלום
רני

מייספייס - רני שחר
דף אמן בפייסבוק
rani.shachar@gmail.com

פסטיבל נגני רחוב
זכרון יעקב - אפריל 2009
 

פשפשוק
שוק הפשפשים, תל אביב - יולי 2009

פסטיבל ירושלים
סינמטק ירושלים - יולי 2009

יריד סמילנסקי
מדרחוב סמילנסקי, באר שבע - יולי 2009
 

קצת מוזרה התמונה האחרונה.
נעמי, שצילמה את כל התמונות שמופיעות כאן, שלחה לי אותה בצירוף השורה:
“When you’re strange - Faces come out of the rain”
כותרת מתאימה.

לילה טוב
רני

מייספייס - רני שחר
דף אמן בפייסבוק
rani.shachar@gmail.com 

1.
זה היה שבוע עמוס בהופעות. יום חמישי ב”בבר” בגבעת ישעיהו, יום ראשון ב”צוזאמן” בתל אביב, ושתי הופעות רחוב - ברביעי בבאר שבע ובחמישי בירושלים. מקומות חדשים, אנשים חדשים, לא מעט חוויות. שבוע שלישי של סיבוב הופעות הרחוב ואני רק יותר ויותר נהנה.

 2.
את ה”בבר” הקימו יחד שלושה אחים מגבעת ישעיהו. הם לקחו יחידת דיור בחצר של ההורים, והסבו חצי ממנה לפאב קטן. מקום חדש יחסית, לא מאוד מתורגל בהופעות. סטנד למיקרופון לדוגמא, לא היה, ואחד האחים אילתר סטנד מכמה מוטות שחורים שהוא חיבר עם איזולירבנד.   

3.
ההופעה עצמה הייתה נעימה ואינטימית מאוד. בין האנשים שהגיעו מהמושבים באיזור, היו 3 זוגות צעירים עם עגלות תינוקות - מחזה לא כל כך שכיח בפאבים של תל אביב - שגם גילו מעורבות רבה במהלך ההופעה: שאלו שאלות, העירו, נתנו חוות דעת וניסו לקשר את הטקסטים שלי לסיפורים ממיתולוגיות שונות, והכל באווירה חיובית ומלאת פירגון. יש משהו רגוע מאוד ושונה באוויר של עמק האלה. כששניים מהתינוקות התחילו לבכות תוך כדי ההופעה (משהו שאמרתי?) היו אלה האבות שלקחו אותם החוצה להירגע ואילו האימהות נשארו להקשיב.

 4.
כאמור - על ההופעות “מחוץ לרחוב” לא אכתוב כאן הרבה. אני יכול רק להגדיר את ההופעה ביום ראשון ב”צוזאמן” כמשפחתית מאוד. נכון להיום, עוד לא רואים קהל חדש בעקבות הופעות הרחוב. מעניין יהיה לבדוק את זה שוב בחודשים הקרובים.

 5.
ההחלטה להגיע לנגן במדרחוב סמילנסקי בבאר שבע דווקא ביום רביעי הייתה אקראית לחלוטין. בדיעבד הסתבר שזו הייתה אחת ההחלטות הטובות שלי השבוע. בתקופת הקיץ ימי רביעי הם ימי “פסטיבל סמילנסקי” והמדרחוב מלא באנשים, דוכנים והופעות. התמקמתי בין רקדני הפריסטייל והבימה האקוסטית, ולידי התמקם לו זוג ליצנים. שמח. אחרי כמה שירים הגיע למקום דויד פרץ, כנראה אחת הדמויות הבולטות ביותר בסצינת המוסיקה של דרום הארץ. בנאדם מיוחד דויד פרץ, מוסיקאי מחונן ואוהב מוסיקה אמיתי, איש גדול עם עיניים טובות, שנראה קצת כמו השריף של המקום. דויד עמד והקשיב במשך דקות ארוכות, וכמו שריף אמיתי, סימן מדי פעם למי מהעוברים והשבים לעצור רגע ולהקשיב או לקנות דיסק. אני חושב שמעולם לא מכרתי דיסקים במהירות כזו.  

6.
היריד למחרת במדרחוב ממילא היה כבר סיפור אחר. מדרחוב חדש, מסחרי וממוסחר, “מלוקק” כהגדרתה של הדס (ראו בהמשך). התמקמתי בקצה היריד, עם הגב לחומת העיר העתיקה, אבל אחרי ההופעה המוצלחת ביום הקודם, היום הזה התחיל חזק ברגל שמאל. רצועת הגיטרה שלי נעלמה, המגבר פתח בשביתה איטלקית והשתתק באופן אקראי אחת לכמה דקות, גירוי טורדני התיישב לי בגרון והפריע לשיר, ומעל לכל – לא הצלחתי לתפוס קהל. אם זו אווירת הקניות והדוכנים, האחוז הגבוה של התיירים במקום, או כל דבר אחר – פשוט הרגשתי שאני לא עובר. אחד מותיקי תעשיית המוסיקה אמר לי לפני מספר חודשים ש”אין כזה דבר קהל לא טוב – יש אמנים לא טובים”, והמחשבה על המשפט הזה הכניסה בי מוטיבציה נוספת להצליח: ניסיתי לשיר קאברים, שרתי חזק יותר, עברתי לבלדות – שום דבר לא עזר. אחרי כמעט שעה של ניסיונות החלטתי שהערב כנראה הוא פשוט לא הערב שלי. 

7.
אבל כנראה שאלוהי הופעות הרחוב עדיין לא רצה שאוותר. ברגע שסיימתי לקפל את הציוד ופתחתי את הסלולרי גיליתי סמס ששואל אם אני באמת בממילא. אסף, חבר חדש-ישן מתקופת הצבא ובת זוגו הדס מצאו אותי, והודיעו לי שהמיקום שבחרתי אינו מהמצטיינים. הם לקחו אותי לעומק מתחם החנויות, ושם התמקמתי שוב, מול חנות תכשיטים ובסמוך לאחד מבתי הקפה. גם כאן העבודה לא הייתה קלה, אבל באמת חל שינוי מסוים באפקט שיצרה ההופעה, ונוצרה אינטראקציה טובה יותר עם הסביבה.  

8.
אחד הדברים המעניינים בהופעת רחוב, הוא שאתה באותו הזמן גם מופיע וגם צופה. מעבר להתרחשות הספציפית של ההופעה, החיים מסביב ממשיכים - אנשים ממהרים למקום כלשהו, רוכבים על אופניים, מתווכחים עם המכשיר הסלולרי, נפגשים עם מישהו שלא ראו הרבה זמן, מספרים סיפור עם תנועות ידיים גדולות. בזמן שניגנתי בממילא, עבר לפני מספר פעמים בחור חרדי צעיר. עצר להקשיב לשני שירים והמשיך, אחר כך חזר, היה די ברור שלא לגמרי נעים לו לעמוד שם, הקשיב לשיר נוסף ושוב הלך. מרתק אותי לדעת מה עבר לו בראש. 

9.
עוד 40 דקות של נגינה והמדרחוב החל להתרוקן. החלטתי לסיים את ההופעה ולהמשיך לוויסקי משובח ושיחה טובה אצל אסף והדס (על כמה מהתובנות שעלו בשיחה הזו אכתוב באחד הפוסטים הבאים). בקערה חייך אלי שקל אחד.  

16-23/07/09
mailing list – 4 חברים חדשים
מכירת דיסקים – 9 דיסקים

מייספייס - רני שחר
דף אמן בפייסבוק
rani.shachar@gmail.com

1.
כבר כמה שנים שיש לי תיאוריה פרטית שגורסת שההתנסות השנייה במספר בחוויה כלשהי, תהיה בדר”כ לא מוצלחת. בייחוד אם היא באה אחרי חוויה ראשונה טובה. דיסק שני של אמן אהוב, טיול שני, דייט שני, חזרה שנייה עם להקה, הופעה שנייה.
הגעתי לרחבת הסינמטק בירושלים מצויד ברוח הגבית שנתנה לי כתיבת הפוסט הראשון בבלוג, והתגובות החיוביות שקיבלתי עליו. לפני המדרגות שיורדות מהרחוב עמדו מוכרי הבייגלה והבוטנים המצופים, וברחבה למטה הייתה תכונה של אנשים שבאים והולכים, מי לכיוון אחד האולמות ומי לכיוון בריכת הסולטן בה עתיד היה להתקיים אירוע הפתיחה.
התמקמתי מול המדרגות, סידרתי את הסט הארעי שלי והתחלתי לנגן. אחרי המפגש הישיר עם האנשים שהתרחש בכיכר ציון, כאן הייתה מהרגע הראשון תחושה של ריחוק מסויים. חיוכים, מבטים חקרניים לעבר ערימת הדיסקים, איזה הינהון מדי פעם, ועדיין – נשמרה באופן ברור מידה של ריחוק מנומס, שהופרע רק פעמים אחדות - אחת מהן בידי אבא שהסתובב עם הבת שלו על הכתפיים וביקש את המפוחית שלי כדי להצטרף לג’ימג’ום מהנה של כמה דקות. גם התמונה המעט משעשעת של גיטריסט רחוב ונגן מפוחית עם ילדה על הכתפיים לא עזרה לשבור את המרחק המנומס.
2.
איך בוחרים מיקום להופעת רחוב? האם מיקום מרכזי טוב עדיף על מיקום צדדי? האם השירים יעברו טוב יותר ברחבת הסינמטק בירושלים מאשר מול חנות הכפתורים בקצה שוק מחנה יהודה? האם אנשים מקשיבים יותר בערב של פסטיבל או בשעות הצהריים המנומנמות? יידרשו לי עוד זמן ומספר גדול יותר של התנסויות עד שיתגבשו לי כיוונים ותשובות לשאלות האלה. בזמן ההופעה המעט מאכזבת ברחבת הסינמטק, חשבתי שאולי בקונטקסט הפסטיבלי, הנוכחות שלי עם הגיטרה והמיקרופון יותר טריוויאלית, יותר צפויה, וכתוצאה מכך – גם יותר קל לתייג אותה ולהפוך אותה ל”שקופה”. המחשבה הזו נשמעה לי מוכרת, אבל רק המפגש עם רותם בשדרות רוטשילד כמה ימים מאוחר יותר (ראו פיסקה 5 בהמשך), עשה לי את החיבור ללוגיקה של “שיווק גרילה”, ואני מצרף פיסקה בנושא:
3.
“הפרסום חייב לתפוס את הצרכן במקום שהוא הכי לא מצפה לו, אך רלבנטי לקונספט המותגי. ככל שתתפסו אותו פחות מוכן, כך תהיה האפקטיביות גבוהה יותר. זכרו כי צרכן מופתע הוא צרכן שמנגנוני ההגנה שלו מפני מסרים פרסומיים אינם מופעלים, בניגוד לצפייה בטלוויזיה למשל, בה הצרכן מודע למתקפת הפרסומות הקרבה ומתגונן מפניה” (מתוך אתר “גולדה” )
4.
אחרי כמעט שעה של נגינה מול הסינמטק, שכללה דילוג למיקום משופר על רקע החומות, התרוקנה הרחבה כמעט לגמרי. כנראה שכל הסרטים כבר התחילו. החלטתי לסיים הפעם מוקדם מהמתוכנן וללכת לאכול משהו בחברה טובה.
5.
שלושה ימים אחר כך – הופעת רחוב בשדרות רוטשילד בתל אביב. אז נכון שהדגש של הסיבוב הזה הוא על הופעות מחוץ למרכז, ועדיין – יש יתרון מסוים בלנגן קרוב לבית. ניגנתי כאן כמה פעמים בחודשים האחרונים – הופעות די מוצלחות, והתחשק לי חוויה מתקנת אחרי ההתנסות העייפה בסינמטק בירושלים. הגעתי לנקודה שבין בתי הקפה שבשדרה כדי לגלות שממתינים לי שם אורלי החייכנית, עומר ובחור נוסף (שלא הוסיף את עצמו לרשימת המיילים, אז שמו נעלם ממני). מסתבר שהשמועה (או שמא המייל ששלחתי) עשתה כנפיים. המחווה המשמחת הזו גרמה לכאב הגרון הקל שהגעתי איתו להיעלם. מאוחר יותר הגיע גם רותם, שעשה על אופניים את כל הדרך מגבעתיים, כדי לפרגן ל”שיווק הגרילה” שלי. מבחינתי ההופעה הזו הוכתרה בהצלחה עוד לפני שהתחילה. חוויה מתקנת בהחלט.
6.
לסיום – אחרי הג’אם הספונטני המהנה בירושלים עם האבא נגן המפוחית, אני מזמין את כל מי שמעוניין לנגן איתי באחת ההופעות ליצור איתי קשר למייל המצורף. הצעות למיקומים פוטנציאליים נוספים להופעות הרחוב יתקבלו גם הם בברכה.

09/07, סינמטק ירושלים, 12/07, שדרות רוטשילד:
mailing list – 4 נרשמים חדשים
מכירת דיסקים – דיסק אחד

 מייספייס - רני שחר
דף אמן בפייסבוק
rani.shachar@gmail.com

1.
19:00 - “זה כבר לא הולך לקרות היום” חשבתי לעצמי, מרגיש את המשקל של הגיטרה, המגבר וכל שאר האקססוריז המוסיקליים על הגב שלי. באוויר עוד עמדו השאריות של 40 המעלות שהיו כאן בצהריים, אבל לפחות יבש בירושלים. בתל אביב גם שעות הערב המוקדמות לא מרחמות עליך. כבר יותר מחצי שעה שאני מסתובב ככה, מחפש נקודה שאוכל למקם בה את סט הופעת הרחוב שלי ולנגן. כמה קשה זה יכול להיות.
עברתי כבר ברחובות של נחלת שבעה, בחצרות הפנימיות, במדרחוב בן יהודה. כבר כמעט שהתמקמתי באמפי היפה של גן הסוס, אבל חבורה של בחורים כבדים עמדה בצד, אפופה ברמזים לאלימות ממשמשת ובאה. החלטתי לוותר. החזרתי את הציוד למכונית כשתחושת הפסד קלה מלווה אותי.

 2.
עדייו לא בא לי בקלות עניין ההופעה ברחוב.
מצד אחד יש בזה משהו חי, מרגש, החיבור הישיר למקום, לאנשים, התחושה שאתה לא יודע מה הולך לקרות. גם הגבולות הרגילים של אמן-קהל מטשטשים, המרחב מצטמצם, פרק הזמן שמוקצב לך לתפוס את תשומת הלב הוא עניין של דקה, של שניות. והאנשים. אין מה לצפות לקהל שאתה מורגל אליו. אתה משלח את המוסיקה שלך לכל הכיוונים, ורואה איך היא אוספת אנשים שכמעט בשום סיטואציה אחרת לא היו נחשפים אליה. חיילים מקורס קצינים, משפחה צעירה של כיפות סרוגות, אישה קשישה שהתיישבה מולך להרגיע קצת את הרגליים, שתי תיירות אמריקאיות. כל העובר והשב והנעצר. ומהצד השני – הביישנות הטבעית – מה פתאום שתעמד באמצע הרחוב ותתחיל לשיר? מול אנשים זרים? ועוד שירים שלך, שהם לא מכירים?
וכמובן הסטיגמה. מראית העין של קיבוץ הנדבות. ויש בזה יותר מרק מראית עין - ערימת הדיסקים ניצבת לידך בגאון, אבל רק מעטים קונים, הרוב זורק מטבע, שניים, עושה משהו עבורך שמרגיש לו טוב, ולך תגיד לו עכשיו שלא לזה התכוונת - שאתה פה במסע להפצת המוסיקה שלך, להרחבת הקהל ולאיסוף חברים חדשים ל-mailing list… בדרך כלל אתה מסתפק פשוט ב”תודה”.

3.
20:15 - אחרי שכבר החזרתי את הציוד לרכב, ואחרי עוד סיבוב רגלי קצר, הגעתי לבית קפה קטן בסמטא צרה, ה”גולינדו“, והתבוננתי בכמה חבר’ה ירושלמים פורקים את כלי הנגינה שלהם לקראת הופעה במקום. מהמעט שיצא לי לשמוע בזמן הרכבת הציוד והסאונד-צ’ק, מדובר כנראה בעוד הרכב מקומי פאנקי ומגניב למדי. למול חבלי הלידה הקשים שאני עובר בתקופה האחרונה עם ההרכב המתהווה שלי, הקלות שלהם ביצירת מוסיקה טובה הצליחה לטעת בי מנת דכדוך נוספת. לעומת כל המוסיקליות והשמחה האלה, מה יש לי להציע פה - אני, הגיטרה האקוסטית ושלל שירי הדיכאון שלי.

4.
21:00 -  נגמרה ההתלבטות. חזרתי שוב לרכב, אספתי את הציוד והתמקמתי בקצה כיכר ציון. ברגע שאני מתחיל לנגן כל חברי החדשים-ישנים – הבלבול, הדכדוך וחוסר הביטחון - הולכים, ואני שוב בטריטוריה הטובה והמוכרת שלי. אנשים עוצרים, מקשיבים, הצלילים ממלאים את הכיכר. מדהימה העוצמה שהמגבר רולנד הצעצועי הזה מסוגל להוציא.

5.
21:20 – אחרי שני שירים ניגש אלי בחור חייכן ומציע לי לבוא לנגן בימי שישי בצהריים ליד חנות הכפתורים שלו שבכניסה לשוק מחנה יהודה. אני על הגל.
21:30 – הליצן שקודם עמד על שלט רחוב בבן יהודה לצהלות הילדים, עוצר, מחייך וממלא את קערת החרסינה שלי בהרבה כסף קטן. אני נותן לו דיסק והוא בתגובה מוסיף עוד כמה מטבעות.
21:40 – ירושלמים מגיבים הרבה יותר מתל אביבים. עוברים, אומרים משהו, מחייכים, אפילו רוקדים קצת. מישהו קונה דיסק נוסף.
21:45 – אחד מילדי הכיכר מבקש לשיר שיר. אני נותן לו את הגיטרה והוא מבצע יפה שיר שאני לא מזהה. אני נותן לו דיסק במתנה.
21:55 – בחורה יפה עוברת עם חבר שלה, ניגשת לערימת הדיסקים ואומרת: “אתה רני שחר? מישהו הרגע נתן לי במתנה דיסק שלך”. אני מציין לעצמי לא לתת יותר דיסקים חינם לילדי רחוב.
22:15 – שני בחורים ניגשים ומציגים את עצמם כבעלי בר בעמק האלה ושואלים אם יבוא לי לבוא להופיע אצלם. אנחנו מחליפים טלפונים.
22:40 – אחרי כמעט שעה וחצי של הופעה אני מסיים. שמח שלא ויתרתי על העניין, ההרגשה מצוינת, מעמיס את הדברים וחוזר לתל אביב. outtakes של דילן מתנגנים ברקע.

01/07/09, כיכר ציון, ירושלים:
mailing list – רוח חזקה. לא שמתי את הדף
מכירת דיסקים – 3 דיסקים
שונות – הצעה להופיע ב”בבר” שבגבעת ישעיהו, הצעה להופיע מחוץ לחנות כפתורים בכניסה לשוק מחנה יהודה

מייספייס - רני שחר
דף אמן בפייסבוק
rani.shachar@gmail.com