1.
כבר כמה שנים שיש לי תיאוריה פרטית שגורסת שההתנסות השנייה במספר בחוויה כלשהי, תהיה בדר”כ לא מוצלחת. בייחוד אם היא באה אחרי חוויה ראשונה טובה. דיסק שני של אמן אהוב, טיול שני, דייט שני, חזרה שנייה עם להקה, הופעה שנייה.
הגעתי לרחבת הסינמטק בירושלים מצויד ברוח הגבית שנתנה לי כתיבת הפוסט הראשון בבלוג, והתגובות החיוביות שקיבלתי עליו. לפני המדרגות שיורדות מהרחוב עמדו מוכרי הבייגלה והבוטנים המצופים, וברחבה למטה הייתה תכונה של אנשים שבאים והולכים, מי לכיוון אחד האולמות ומי לכיוון בריכת הסולטן בה עתיד היה להתקיים אירוע הפתיחה.
התמקמתי מול המדרגות, סידרתי את הסט הארעי שלי והתחלתי לנגן. אחרי המפגש הישיר עם האנשים שהתרחש בכיכר ציון, כאן הייתה מהרגע הראשון תחושה של ריחוק מסויים. חיוכים, מבטים חקרניים לעבר ערימת הדיסקים, איזה הינהון מדי פעם, ועדיין – נשמרה באופן ברור מידה של ריחוק מנומס, שהופרע רק פעמים אחדות - אחת מהן בידי אבא שהסתובב עם הבת שלו על הכתפיים וביקש את המפוחית שלי כדי להצטרף לג’ימג’ום מהנה של כמה דקות. גם התמונה המעט משעשעת של גיטריסט רחוב ונגן מפוחית עם ילדה על הכתפיים לא עזרה לשבור את המרחק המנומס.
2.
איך בוחרים מיקום להופעת רחוב? האם מיקום מרכזי טוב עדיף על מיקום צדדי? האם השירים יעברו טוב יותר ברחבת הסינמטק בירושלים מאשר מול חנות הכפתורים בקצה שוק מחנה יהודה? האם אנשים מקשיבים יותר בערב של פסטיבל או בשעות הצהריים המנומנמות? יידרשו לי עוד זמן ומספר גדול יותר של התנסויות עד שיתגבשו לי כיוונים ותשובות לשאלות האלה. בזמן ההופעה המעט מאכזבת ברחבת הסינמטק, חשבתי שאולי בקונטקסט הפסטיבלי, הנוכחות שלי עם הגיטרה והמיקרופון יותר טריוויאלית, יותר צפויה, וכתוצאה מכך – גם יותר קל לתייג אותה ולהפוך אותה ל”שקופה”. המחשבה הזו נשמעה לי מוכרת, אבל רק המפגש עם רותם בשדרות רוטשילד כמה ימים מאוחר יותר (ראו פיסקה 5 בהמשך), עשה לי את החיבור ללוגיקה של “שיווק גרילה”, ואני מצרף פיסקה בנושא:
3.
“הפרסום חייב לתפוס את הצרכן במקום שהוא הכי לא מצפה לו, אך רלבנטי לקונספט המותגי. ככל שתתפסו אותו פחות מוכן, כך תהיה האפקטיביות גבוהה יותר. זכרו כי צרכן מופתע הוא צרכן שמנגנוני ההגנה שלו מפני מסרים פרסומיים אינם מופעלים, בניגוד לצפייה בטלוויזיה למשל, בה הצרכן מודע למתקפת הפרסומות הקרבה ומתגונן מפניה” (מתוך אתר “גולדה” )
4.
אחרי כמעט שעה של נגינה מול הסינמטק, שכללה דילוג למיקום משופר על רקע החומות, התרוקנה הרחבה כמעט לגמרי. כנראה שכל הסרטים כבר התחילו. החלטתי לסיים הפעם מוקדם מהמתוכנן וללכת לאכול משהו בחברה טובה.
5.
שלושה ימים אחר כך – הופעת רחוב בשדרות רוטשילד בתל אביב. אז נכון שהדגש של הסיבוב הזה הוא על הופעות מחוץ למרכז, ועדיין – יש יתרון מסוים בלנגן קרוב לבית. ניגנתי כאן כמה פעמים בחודשים האחרונים – הופעות די מוצלחות, והתחשק לי חוויה מתקנת אחרי ההתנסות העייפה בסינמטק בירושלים. הגעתי לנקודה שבין בתי הקפה שבשדרה כדי לגלות שממתינים לי שם אורלי החייכנית, עומר ובחור נוסף (שלא הוסיף את עצמו לרשימת המיילים, אז שמו נעלם ממני). מסתבר שהשמועה (או שמא המייל ששלחתי) עשתה כנפיים. המחווה המשמחת הזו גרמה לכאב הגרון הקל שהגעתי איתו להיעלם. מאוחר יותר הגיע גם רותם, שעשה על אופניים את כל הדרך מגבעתיים, כדי לפרגן ל”שיווק הגרילה” שלי. מבחינתי ההופעה הזו הוכתרה בהצלחה עוד לפני שהתחילה. חוויה מתקנת בהחלט.
6.
לסיום – אחרי הג’אם הספונטני המהנה בירושלים עם האבא נגן המפוחית, אני מזמין את כל מי שמעוניין לנגן איתי באחת ההופעות ליצור איתי קשר למייל המצורף. הצעות למיקומים פוטנציאליים נוספים להופעות הרחוב יתקבלו גם הם בברכה.
09/07, סינמטק ירושלים, 12/07, שדרות רוטשילד:
mailing list – 4 נרשמים חדשים
מכירת דיסקים – דיסק אחד
תגובות
יופי
תמשיך להופיע ולכתוב
קראתי כרגע את כל הפוסטים, מעניין לאללה ומדליק! מקווה שתמשיך לדווח בכנות מלאה את מה שעובר עליך בשטח במבצעי הגרילה.
זה עוד יותר מעניין כי בארץ נגינת הרחוב לא כזאת נפוצה, למעט כל מיני עולים חדשים-ישנים שכנראה הביאו איתם את המקצוע מחו”ל. אז לא ברור כל כך מה יחס האזרח המצוי לנגן הרחוב.
הוספת תגובה